היסטוריה

                             

יוסי בסין 
מתחביב נעורים למועדון רכיבה
1936-2012

סיפור ילדותו של יוסי בסין הוא סיפורה של ההתיישבות בארץ. יוסי נולד במושב כפר יחזקאל בשנת 1925 למשפחת מייסדים בני העליה השניה והשלישית. אמו של יוסי הייתה בת למשפחה דתית תימנית והאב חלוץ ציוני מרוסיה וסיפורם כמו לקוח מסיפורי אלף לילה ולילה.

הוריו נהלו משק חלב וגידולי שדה. יוסי במשך כל שנות ילדותו עבד לצד אביו ועזר בטיפוח המשק. באותן השנים טרקטורים היו נדירים וכל עבודות השדה היו לצד סוסים ופרדות. אהבתו של יוסי לסוסים נבטה באדמות כפר יחזקאל. אחרי יום העבודה המפרך אהב יוסי לרכב ולדהור-בשדות העמק.

ב 1987 לקראת פתיחתו של ההיפודרום במעין חרוד נפגש כתב עיתון "כל העמק והגליל" מר' ורדי פרנקפורט עם יוסי בסין. בכתבה זו העלה ורדי פרקים אחדים ממפעלו של יוסי. לפניכם קטעים נבחרים.

"... בסין בעל חוות רכיבה ובעליהם של סוסי מרוץ, יפקיד בעתיד את חוותו בידי בתו שגית בת 20 ההולכת בדרכי אביה. היא קיבלה את אהבתה לנושא מאביה. הוא עצמו לא ירש את האהבה הזו מאביו, אצלו היא צמחה לאט השתלטה עליו מבלי שירגיש.

בשנות השלושים כשהחלו לגדל פאלחה בכפר יחזקאל מונה אבא בסין לאחראי על הענף. טרקטורים ומכוניות לא היו אז באזור. הפתרון היה סוסים. "אבי מעולם לא שאף שבנו ירכב" אומר יוסי "אני לא יודע מדוע נמשכתי לכך". רכיבה ממש, הייתה רק אצל השכנים הערבים. אבל יוסי הילד, אהב בעלי חיים והייתה לו פינת בעלי חיים אותם היה מאלף ומתגאה בהם ו"בטריקים" שלמדו. "כשאבא היה חוזר מהשדות היינו אחותי הבכורה ואני רוכבים על הסוס עד שאבא היה גוער בנו שתיכף נשגע לו את הסוס ויש להכניסו לאורווה למנוחה", נזכר יוסי.

משבגר במקצת והחל בעבודות המשק דאג יוסי שתמיד יהיה סוס העבודה כזה שיתאים גם לרכיבה, עד שרכיבתו הפכה לנושא חיקוי בקרב שאר ילדי המושב וקמה לה חבורת רוכבים, מי על סוס ומי על פרדה.

בשנת 1936 תקופת המאורעות מתמסד באזור חג הגז. כל משק בסביבה היה בעל עדר צאן והמועצה האזורית מעודדת אירועים מעין אלה. בחג הגז נערכה תחרות בדומה לזו שנהוגה באוסטרליה הרחוקה, מיהו הגוזז המהיר ביותר. האטרקציה לסיום הגז תחרות סוסים. ליוסי היה אז סוס מהיר שאימן בעצמו. הוא השתתף בכל המרוצים האלה וזכה לעיתים קרובות במקום הראשון. גביעים עוד לא היו אז והוא חזר ובידו עציץ או תמונה מה שנחשב כפרס יקר ערך.

מספר שנים מאוחר יותר מחליטים בכפר יחזקאל לחוג את חג השבועות בתחרות סוסים, היות ולכולם יש סוס באורווה. כבר אז מטילים על בסין לארגן את התחרויות. אחת מהן היא תחרות לבדיקת חוזקו של הסוס.....

מאוחר יותר נכנס נושא חדש. תחרות רתימת הסוס בעיניים עצומות. עולים דוהרים למקום מסוים, מעמיסים עשרים שקי חיטה וחוזרים. הבעיה העיקרית בתחרות זו הייתה לרתום את הסוס בעיניים עצומות, אך בסין עשה כבר אז מה שהוא עושה היום. אילף את הסוס להבין מילים. היה מדבר אליהם: בוא לעגלה, תכנס לאחור, תוריד את הראש וכך נעשה העניין במהירות ובהבנה הדדית....."

כל העמק והגליל 28.8.87

יוסי וגיסו דדה (זאב) ברקין קיימו מרוצי- סוסים בכפר יחזקאל ובשדות שליד גבעת המורה. המרוצים חולקו לשני מקצים - אחד לסוסי עבודה כבדים והשני לסוסים קלי רגליים. עם הזמן התפתח הנושא ואל המרוצים הגיעו עוד ועוד משתתפים מבחוץ ואז החליט יוסי להעביר את הנושא לידיו של משה בן דב ז"ל, שריכז את התחרויות בעפולה.

כך מספר דדה ברקין על אותם מרוצים שאירגנו השניים: "למרוצים נהגנו להזמין גם משתתפים ממשקים שכנים, ובכל שנה גדל מספר המשתתפים, עד שהמרוץ התחיל להוות מוקד משיכה גם לרוכבים ממקומות מרוחקים. באחת השנים, יום לפני חג השבועות, בשעות הצהריים, הופיעו בכפר שני אורחים בהחלט לא צפויים: גורי, תלמיד הכפר הירוק, וג'קי, שומר פרדסים רכוב מהמושבה אבן-יהודה. שניהם עשו את כל הדרך לכפר ברכיבה על סוסיהם ובאו להתארח בביתנו עד למרוץ. השמחה בבית היתה רבה, ובערב הצטרפו אלינו גם חבריהם של השניים, שהגיעו ברכב, ונוצר ממש כנס-זוטא של חובבי סוסים, ביניהם גם אורח מארצות-הברית, ארווין, מומחה לזריקת פלצור מעל גב סוס. וכך החלק ה"סוסי" של החג, שנערך למחרת היום, כמעט שגנב את ההצגה. גם אורח קבוע היה לנו מדי שנה, אדם ג'ורג', מנהל אורוות הסוסים של חוות הנסיונות בעכו, שהגיע אלינו למרות איסור הממונים עליו לצאת עם הסוסים היקרים. את סוסיו הנאים, סוסי הרבעה משובחים, היה מציב קשורים סביב המשאית, וכמעט תמיד קיבל את תפקיד המזניק במרוצים."

( מתוך הספר "עבר, הווה ומשתנה" ___ ( דֶדֶה )  זאב ברקין )

פיקה אחותו של יוסי החליטה על השם "סוסייאדה" שנקלט ואומץ עד היום לאותה תחרות ידועה שהייתה מספר שנים בעפולה. ליוסי זכור שהשם לא מצא חן בעיניו, "אבל לא עזר לי כלום. השם התקבל על כולם. אך יש לזכור ש"הסוסייאדה" נולדה כאן בכפר יחזקאל והייתה כאן שמונה שנים עד שעברה לעפולה משום שלא יכולנו להשתלט יותר על כמות הרוכבים שהלכה וגדלה", מספר יוסי.

במהלך השנים התמחה יוסי במירוצי סוסים והקים בהתנדבות עם עוד מספר חברים המשוגעים לדבר, מרוצי סוסים במעין חרוד. יוסי אימן נערים להנאתו ותמיד חזר עם גביע.

בתחילת שנות השבעים היה יוסי שותף בהקמתה של "התאחדות הלאומית לספורט הרכיבה" יחד עם חברים מבכירי הרוכבים באותה תקופה: גורי בן-זאב (מבית עובד), אברהם ברזילאי ואדם ג'ורג' (מנהל החווה הנסיונות בעכו). להתאחדות נרשמו חברים מרחבי הארץ ובקורס הראשון שנערך בחווה הנסיונית בעכו השתתפו חברים רבים.

בשנת 1994 זכה יוסי בהוקרה על תרומתו רבת השנים לקידום ספורט הרכיבה בישראל.

באופן רישמי נפתח מועדון הרכיבה "בסין" ללימוד מיומנויות הרכיבה ואהבת הסוס בשנת 1982.

הרקע לאהבתה של שגית לתחום צמח בין סיפורים אלה. משחר ילדותה היו סוסים בחצר ביתה, ואהבתה לרכיבה ולסוס התחילה מגיל צעיר מאוד.

בין השנים 1978-1979 הייתה מבין חלוצי הקורסים הראשונים בארץ למאמני רכיבה אצל אדם ג'ורג'.
בתחילת שנות התשעים המשיכה שגית את לימודיה בתחום והוסמכה בהדרכת רכיבה במועדון "היפיקו-ארגנטינה", בענף קפיצות ראווה.
במקביל למדה שגית הדרכה למאמני כושר גופני ואירובי. לאחר שש שנים בארגנטינה חזרה ללמד ולפתח עם אביה יוסי את המועדון. בשנת- 1999 הוסמכה מטעם מכון וינגייט בהוראה.
עם השנים והנסיון פיתחה שגית שיטת לימוד רכיבה המותאמת באופן אישי בין התלמיד, לצרכיו, והסוס המתאים לו .